708 kilometers - this was to be the length of the security fence along the Green Line, from the Valley of the Springs in the north to the Meitar Pass in the south.
Double the length of the Green Line itself, since the fence encompasses entire settlements.
But only 525 kilometers of fence have been built to date.
Sometime during 2012, construction simply stopped, following political pressure not to set the border in the Gush Etzion area.
There was no orderly decision as to whether and when the missing 183 miles would be completed.
In the years since, the state has stopped maintaining the 525 miles built.
The residents of the 16 local authorities within whose boundaries the fence passes do not know when it happened and why.
An inspection we conducted in recent weeks along the route of the fence reveals a harsh daily reality.
In many parts, the fence is broken or torn, with wide gaps that allow the ongoing passage of Palestinians into Israeli territory.
The absurdity culminates in areas near regulated crossings where soldiers check the passers-by: tens of meters from the crossing there is regular traffic to and from Israeli territory without any control, so all you have to do to avoid the long queues at the crossings is walk a few minutes and pass freely.
This crossing is used by illegal residents, who come to Israel to work every day and are often assisted by organized taxis and even buses waiting for them on the Israeli side.
It is also used by car thieves, smugglers of goods and burglars, who embitter the lives of residents in localities along the seam line.
In some cases, Palestinians carried out sexual assaults in localities, and there were also terrorists who crossed the fence to carry out terrorist attacks.
"We do not set a limit"
Many of the residents we spoke to told of the severe helplessness of the army and the police and the Border Police, and it is not always clear who is responsible for security and prevention of entry. On the daily leakage of Palestinians into Israeli territory and consciously choose to turn a blind eye, for the purpose of "releasing valves."
According to him, many factors have an interest in this situation continuing.
Many residents tell of living in a sense of perpetual fear.
Victims sometimes prefer to give up calling for help or filing a complaint with the police in advance, claiming that the complaints are not handled.
In some places, private conservation initiatives have been organized.
Again and again we heard the sentence: "The state will wake up only after a major attack has taken place."
In mid-September, in the midst of a search for the six security prisoners who escaped from Gilboa Prison, A. (55), a former senior officer, traveled with friends, near the security fence near Umm al-Fahm.
"Large army forces were deployed along the fence to prevent the terrorists fleeing to Jenin," he said.
"But further down the fence, a few hundred meters away, ten Palestinians leaned a ladder from the Palestinian side and climbed it to cross to the Israeli side. When they noticed we saw them they stopped and looked at us in panic for a long minute. And in half a minute they were no longer there. "
Why did you not report them?
"To whom should I report? To my friends from the army? To the division commander? To the 100 hotline? Every day there are hundreds of them, maybe thousands. In this case they have raised a ladder. In other parts of the fence it is completely hacked, and can be passed on foot or by car.
"As a citizen, I report things, but when it comes to the fence, there is contempt, which is related to lack of governance. The fence has become a less and less significant obstacle. In the army, this is called 'release of valves' To escalate. At best they work, at worst they smuggle drugs, weapons, steal. At worst they come to hit.
"People do not have to be murdered for us to start committing an act. We are not dealing with a fence. It is a border. And we do not set the border."
The first decision to build a security fence to create a border between Israel and the Palestinian Authority was made in 1995, in the government of the late Yitzhak Rabin, after the great wave of terrorist attacks.
Ariel Sharon, who was opposed to the fence, changed his mind after being appointed prime minister, following the numerous terrorist attacks and public pressure. This pressure reached its peak after the horrific attack on the Park Hotel in Netanya in March 2002, in which 30 people were killed. On April 14, 2002, the Ministerial Committee on Security Affairs made a decision on the construction of a separation fence and barrier along the seam line, without determining a final route. On June 3 of that year, then-Prime Minister Ariel Sharon approved the plan, and work began.
In a small part of the route, the eight-meter-high concrete fence is built, and it is very difficult to cross using ladders.
But most of the route is made of a four-meter-high iron mesh fence, with barbed wire spikes above them.
The decision about the type of fence to be used in each section was made by a special administration set up in the Ministry of Defense, but the project was built in many patches, each time a different section, and during legal battles, so there were quite a few changes along the way.
In some places, the fence is monitored using cameras and electronic means, and guard posts were set up near it and ditches or earthworks were dug.
Throughout it there are locked gates, which open in a supervised manner for the purpose of transporting agricultural goods.
"They're shooting"
We set off north of the fence, at the Gilboa crossing (Jalama crossing), in the early morning.
A long line of cars waits patiently for the checkpoint, manned by employees of the Ministry of Defense's land transit authority.
A tall guard tower manned by soldiers watches what is happening.
Danny Miller, the chief of staff of Moshav Ram On, takes us in his car to the security road near the fence. On the way we have to pass two controlled gates - the soldiers open the first gate, and after the vehicle passes, the gate closes, To prevent the intrusion of terrorists.
When the second gate closes behind us, we start a slow drive on the security road.
To our left is a high fence, to which is attached a smart system that warns of any touch.
Beyond the fence, a few hundred meters away, are the first houses of the city of Jenin.
To our right are plowed fields of the Arab-Israeli village of Mukaybala.
Miller stops the vehicle after a short drive of several hundred meters, near a breach in the fence.
"When there is a loophole, the soldiers temporarily put on iron curls, and then call on the engineering battalion to come and fix the loophole. Sometimes it happens on the same day, sometimes you have to wait until it goes on schedule.
There is a shortage of manpower. "
Gilboa Crossing: A huge gap near a locked gate, Photo: Oren Cohen
Continue driving.
300 meters later, a stop is made near a wide, locked gate, which is intended for the transfer of agricultural goods between Israel and the PA.
On the gate it is easy to notice three burglary marks in which the fence was sawed off and re-soldered.
"This is a highway for car smuggling," Miller explains.
"The thieves from the PA come with a disk welder and cut the gate and the lock attached to it. The three breaches in the gate have been fought, but next to the gate there is a wide breach in the fence, through which Palestinians pass illegally. This breach was repaired four times last month. It is like a cat and a mouse. "The army is repairing, and immediately afterwards they break in again."
The photographer Oren goes through the loophole to shoot from the other side.
"Be careful, do not walk away," Miller tells him.
"They're shooting."
According to him, until Operation Guard the Walls were in the area for several quiet years.
The operation, and especially the riots of Israeli Arabs, caused the Palestinians from the PA territories to renew their infiltration.
"Recently, there has been a burglary in Moshav every two weeks. The last one was two days ago. The increase in criminal activity is a sure recipe for there to be an attack at the end.
"As a fence-bound settlement, our situation is different from other settlements, the danger is tangible. There are times when I forbid residents to move on the south side of the fence, in fields and paths where people do fitness and families love to hike."
How many more loopholes are there further down the fence in the area?
"Dozens, maybe hundreds. It is likely that through one of these breaches, two of the six prisoners fled to Jenin. I patrol the fence every day, locate the breaches, and I am in close contact with the army observers. When they detect a suspicious movement, they inform me, and I Goes out to check.
"The last message about a loophole near the moshav came to me last week from a Thai worker, I called the army and they closed it. Usually, by the time I get to the fence, the GSS has already passed it.
Sometimes I catch them enough, and then I handcuff them and call on the Border Police, for whom the GSS is responsible.
The moment of arrest is critical - I need to make sure it is not a terrorist incident. Usually, the Border Police or the police release them immediately.
There is an atomic rift here, it is not clear who actually owns the house of the sector.
the military?
Border Police? Police? "
"Atomic Bardak."
Danny Miller, Photo: Oren Cohen
Cafe for Shevahim
Head south for a full seat, eight minutes drive.
Pass the houses of the settlement, and go out into the fields.
Driving on a dirt road between fields laden with agricultural crops, up to the fence.
Go up on foot to the security road, and here - a small jump abroad. This is not a small gap: tens of meters of fence are placed on the ground, and the passage is completely broken.
We, too, cross the border unhindered, into the territory of the Palestinian Authority, and then return to the fields.
"When the terrorists escaped from prison, the army returned to man the guard posts and secure the fence," says Oved Nur, head of the Gilboa Regional Council, who meets us near the breach.
"It was quiet here, we felt safe. Now everything has returned to normal, to the broken routine. No one is manning the guard towers, it is more 'no fence' than a fence. Anyone who wants can pass.
"Farmers cultivate the land a meter from the broken fence, and no one knows if he will return home in peace. When a wedding is held in an Arab-Israeli village in our council where there are relatives from Jenin - all the family, dozens of people, move from Jenin to Israel in broad daylight through the fence The prostitute.
"I turned to all the authorities and warned. Everyone told me, 'Maybe there will be a budget next year.' The army, which has received two more companies in favor of the fence, and may succeed in manning the guard post as well. "
We continue to Hadarim, to the settlement of Bat Hefer, behind which there is now a concrete wall that does the work.
It was built there after some of the major attacks came out of this area.
But as soon as the concrete fence is finished, and for many miles - the fence is torn and wide open.
Alon Bitton, head of the security and emergency department at the regional government center, leads us to a gap one kilometer away from the concrete fence of Bat Hefer, behind the houses of Kibbutz Bahan.
On the sides of the road leading to the fence you can find a lot of empty drink bottles and food packaging, evidence of the amounts of people passing here, in the illegal passage.
On the side of the road is a tent made of plastic sheets, with luxurious sofas, hookahs, coffee tables and a coffee stand.
Arabic prayers hang on the walls, and the trash can is filled with disposable cups of coffee.
It is an improvised cafe, waiting for its workers - Shavuot coming from nearby villages and waiting here for transportation throughout Israel. Outside the encampment awaits an orphaned shuttle bus and a private vehicle, on whose appearance hangs a masbaha chain and a small Koran book.
An impromptu cafe in Israeli territory, where bargains from the villages are waiting for transportation, Photo: Oren Cohen
A breach in the fence is known by the unofficial name "Doctor's Gate".
Local legend has it that in the stone house next to the makeshift cafe lives a Jewish doctor, and if a soldier stops the laborer who comes from the Palestinian village of Shiva, he says he came to the doctor for humanitarian purposes.
No one is watching the crossing, and there are no soldiers to question the Palestinians crossing it at noon unhindered.
On the road leading to the crossing are two large rocks, which are supposed to block the passage of vehicles.
A young man dressed in the best luxury sports brands stands outside his car, near the concrete blocks.
He identifies to us as Yazan, 20, from Umm al-Fahm, who works for a delivery company that operates through an app.
He is waiting for the goods that are supposed to be brought to him from the PA area, especially fake sports brands.
"When people order from stores in the country, they do not know that the goods come from here, from the village of Shivika or from nearby Tulkarem, where the sewing shops are located," he explains to us.
"I just make deliveries to whoever ordered."
As he speaks, two young men from the Palestinian side pass through a breach in the fence, cross the security road and put a large yellow bag full of new clothes in the trunk of his car.
They are followed by ten more people, each pair carrying heavy sacks.
They cross the fence and put the sacks in the filling car.
Oren goes down to the security road to photograph the passers-by in the gap, and suddenly five army vehicles stop next to him.
They ask him to identify himself and ask to examine his camera, to see if he has photographed soldiers.
At that time, to the right and left of the soldiers, Shabachs continue to enter Israeli territory, and others return to PA territory. When the soldiers are satisfied with the conversation with our photographer, they continue on their way.
Free passage in the "Doctor's Gate" behind Kibbutz Bahan, Photo: Oren Cohen
The rate of embryos increases from moment to moment.
Another car stands behind that of Yazan.
A man crosses the prostitute fence with a plastic bag in his hand, from which car brake plates peek out.
The driver takes the bag, pays in cash and drives off.
Yazan: "I do not take such things. I mainly bring clothes. What is sold in Baqa al-Gharbiya or Tel Aviv for NIS 200, costs NIS 30 in the village of Shiva."
How long have you been here?
"Every day".
Bitton: "It's an economic story, aimed at releasing pressure. You can solve it in ten minutes, but you don't want to solve it. Some military officials think that if they close all the loopholes in the fence, there will be a mess. The army calls it a 'breathing fence.' A country in a dangerous way. "
Yazan's car is filling up, and he's about to set off.
"Travel north," he tells us, "there is another crossing just like that, the Zeita crossing, about a mile from here."
One of the crossings in this area was entered last December by Muhammad Maruh Kabha from the village of Tora al-Gharbiya, after posing as a cigarette smuggler, and murdering the late Esther Horgan, who was running in the Reihan forest.
"Battle-stricken family"
Enter Bat Hefer, two minutes drive from the breach.
In a small cafe, we meet Einat Ben Horin (36), who lives with her husband and their three children in an extension of Kibbutz Bahan, near the prostitute fence.
"We are the most battle-hardened family on the kibbutz," she giggles in embarrassment.
"After a year they broke into the house, stole money and jewelry. We absorbed that too. Three months ago my husband woke up in the middle of the night and saw a man standing in our bedroom, right above us. My husband roared at him and chased him with underwear. There were two burglars in the house, they ran away in socks All their tools, which included a knife and a screwdriver.
"This incident broke us. You wake up to a situation where a stranger is inside your bedroom. It is a criminal incident, but the distance between it and an incident that will develop into casualties is short. I do not want to think what would have happened if the burglar, who held a knife and screwdriver, felt threatened It happened in nearby Avihayil last year. A man was killed there in a tangled incident.
"The day after the break-in, we looked at the cameras, and we saw that the burglars were walking around the house for an hour, also in the children's rooms, with a Corona mask. In her room. "
How do the children feel after the last break-in?
"My middle child, 8, is anxious. He's in third grade, and since the last incident he's not willing to stay home alone for even five minutes until his older brother comes home from school. Not to mention going to places alone. When I asked him why he was not willing to go home alone. , He said: 'And if there will be a burglar there?'
We are also afraid. "
How did the police handle the incident?
"One of the burglars left behind his cell phone, it's more than a fingerprint, most proof. What could be more than that? Despite that, they did not reach him.
"The security fence is four meters from the perimeter fence of the kibbutz, and it is breached. When I take a morning walk, I see dozens of people passing through the breach and boarding Israeli taxis waiting for them.
"I have no problem with people who want to come and make a living. But not all of our neighbors are friendly. Five months ago, a squad from the village of Shvika, who boarded a taxi here, planned to carry out a mass attack in Jerusalem. They fired at soldiers at the Salem checkpoint.
"A month ago, two children, one from Tulkarem and one from Shivika, came on foot to the kibbutz's playground. It turned out that they were just children who wanted to play. What is the problem of a person who wants to carry out an attack to do the same route?
"The residents here fund a considerable part of the kibbutz's security. We financed the installation of cameras, the members volunteer for community protection. But all this is not a substitute for the army and a reserved fence. For us, this fence is not a fence."
"The burglars walked around the house for an hour, even in the children's rooms. That night my little daughter, four and a half years old, went to sleep with us. I do not want to think what would have happened if she had woken up when the burglar was in her room."
Einat Ben Horin, Photo: Efrat Eshel
"Who did I not bring here," says Dr. Galit Shaul, head of the Emek Hefer Regional Council. "I sent my first letter to the post three years ago to the then prime minister, Benjamin Netanyahu.
We are ostensibly in the center of the country, between Netanya and Hadera, the waist of the country.
It is impossible to travel north without passing through us.
It is not possible for the State of Israel to abandon its residents in the center of the country.
There is no real solution, the residents are afraid of what will happen in the morning.
"The fence behind Bat Hefer is made of concrete, and everything is fine there. But the seam line behind the other settlements is unraveled.
Who will stop the next threat, which will reach Netanya and Hadera?
"Last April, on Memorial Day, a 16-year-old girl got off the school bus in Moshav Beerotayim, east of the Hefer Valley, and was raped in broad daylight on her way home by a Palestinian from Jericho, who passed through the broken fence. She resourcefully managed to call for help. He was then apprehended, arrested and confessed.
"We issued a request to the Minister of Defense, Bnei Gantz, and we did not respond. The border commander, Superintendent Amir Cohen, held several urgent meetings with us.
We also turned to MK Zvika Hauser, when he was chairman of the Foreign Affairs and Defense Committee.
"The state has forgotten that there is a border. A seam line is a laundered word. It is a border for everything. The State of Israel is supposed to protect its borders. In Kibbutz Bahan, anything can happen at any moment. Property damage, agricultural terrorism, everyone promises to take care and nothing happens. The army, with "All his challenges are not there for us. There is no governance."
"There is no governance."
Dr. Galit Shaul, Photo: Shlomi Amsalem
"There will be a lot of spaces"
Continue south in the Southern Sharon Regional Council.
Enter the security road next to the fence, and pass unhindered past a sign "No entrance except for a security vehicle."
Along the fence and next to it there is a "blurring path" - stepping on it creates traces that help detect intrusion.
A short drive, and we stop at the first breach in the fence.
For the blur leading to it are clearly visible traces of a vehicle, which was apparently stolen at night and passed here early in the morning on its way to the Palestinian Authority territory.
A ride of a few more hundred meters leads to another loophole.
The electrical alarm system, which is supposed to beep in the event of a breach, is disconnected.
For the blurring, traces of electric bicycles are visible.
A Ministry of Defense tractor, bearing the "Security Barrier Maintenance" sign, travels slowly on the blurring path, hauling improvised steel cables that form lines in the dirt.
The footprints of the vehicle that passed here are slowly being erased, followed by those of the electric bicycle.
No one cares who passed here and when, just as no one cares what we have been doing for a long time on the security road.
Also tomorrow no one will probably check the new imprints, which will appear in the blur way.
Passing the Palestinian village of Deir Balut, southeast of Rosh HaAyin.
A pungent odor of burnt garbage was carried in the air.
A few meters from the fence a herd of goats and a shepherd, looking at us.
About every kilometer there is a gap in the fence.
The location of the loopholes is according to the convenience of the GSS.
Two kilometers away are the houses of the new neighborhoods being built in Rosh HaAyin.
The fence here is lying on the floor, a gap of about three meters.
Hundreds of illegal immigrants pass through here every day: most of them come to build Rosh HaAyin, some for other purposes.
Alon Bitton: "There is a disconnect between the handling agents. The Border Police is conducting dozens of patrols to capture the GSS in complex operations, designed to reduce the level of crime and improve security. In practice, all that needs to be done is to drive over the fence and catch them in penetration."
"Like a strainer"
Rani Gabriel, 45, a resident of Rosh HaAyin and a former police officer, explains: "The fence is not broken, it is a policy to leave it like this. Senior security personnel live in Rosh HaAyin, but our ability to maintain security is nil. The city is completely exposed, and it will end in an attack. Last June, Palestinians broke into a kindergarten 500 meters from the fence and stole equipment.If they were terrorists, there would have been a massacre here.
"The Palestinian Authority is organizing demonstrations on the fence, shouting that the towers of Rosh HaAyin are sitting on the lands of Deir Balut, and that they will get us out of here. I believe them. On the day of the order, there will be many cavities here, if this situation continues."
Gabriel founded the Neighborhood Watch a year ago, which today employs about 200 volunteers, a jeep unit, and a unit for mothers of babies, who take advantage of the waking hours at night to look out from the balconies and report any suspicious traffic.
"We were able to significantly reduce the number of infiltrators entering Rosh HaAyin. I instructed the volunteers to identify suspicious people, and we have cell phone contact software and other means. We report to the police, and they make the arrest or other required actions."
Rosh HaAyin: A huge gap near the blur road and the security road, hundreds of meters from the city, Photo: Oren Cohen
During an interview, Rani receives a report of a soldier's attempt by a Shevah in Rosh HaAyin.
Rafael Levy (33) from Rosh HaAyin is today one of the observers of the Neighborhood Guard, and a victim of a terrorist attack carried out by a terrorist who penetrated through breaches in the security fence.
A year and two months ago, he came to see the condition of the apartment he had purchased in a new building in Rosh HaAyin.
"I saw a man in the lobby of the building, I thought he was the guard of the compound, I asked if he had a key, and he answered yes. We went up the stairs to the second floor, and near my apartment door, instead of taking out a key, he took out a knife, shouted 'Allah is great' and started stabbing me. "I was sure I was going to die. I fought him as hard as I could. It was either to surrender and die, or to fight and die."
Raphael suffered 28 stab wounds to parts of his body, most of them in the chest and abdomen.
"The terrorist was sure I would not live and ran away. He took my phone and car keys and threw them in the bin on the way. I started crawling towards the exit. I could not walk. I threw myself on the stairs and rolled down, that was my only chance to be saved. I rolled into Lobby's lobby. The building and by chance someone passed by, found me and called an ambulance. "
שבוע לאחר הפיגוע, בעודו עובר סדרת ניתוחים מורכבת, נולד בנו הבכור של רפאל, מאור. "לפני הפיגוע הייתי אדם חי ומאושר", הוא מספר. "היום אני הרבה פחות. יש לי 100 אחוזי נכות, ואני עדיין עובר שיקום אינטנסיבי, פיזי ונפשי".
המחבל נתפס בג'נין, הובא למשפט, ודינו אמור להיגזר בימים אלה. רפאל התעקש לעבור עם אשתו ובנו לדירה שבפתחה נדקר.
"זה חלק מהמאבק שלי. המחבלים רוצים לזרוע בנו פחד, שלא נגור במדינה שלנו, שלא נהיה פה. אני התעקשתי לגור פה, אבל מיגנתי את עצמי עם כלבת תקיפה ועם בית מבוצר. אנחנו גרים 400 מטר מהגדר, והיא פרוצה לידנו. לדעתי היא תמיד תהיה פרוצה, גם אם יחסמו אותה 1,000 פעמים. זה כמו מסננת".
"נאבקתי במחבל". רפאל לוי, צילום: אפרת אשל
אושרת גוני גונן, ראש המועצה האזורית דרום השרון, נוסעת איתנו דרך מושב מתן, שנמצא בשטח המועצה. גדר הביטחון נמצאת ממש בסוף היישוב. קילומטר של בטונדות, שבסיומן גדר מתכת עם פרצה ענקית. גונן נעמדת ליד הפרצה ומשקיפה על בתי קלקיליה הסמוכה.
"דרך הפרצה שאנחנו נמצאים בה עוברים חמורים עמוסים באבוקדו גנוב - סחורה שהשווי שלה הוא פרנסה של מושב שלם", היא אומרת. "אני כבר לא מדברת על גניבת מכוניות ופריצות לבתים. אנחנו צמודים לכפר סבא ולרעננה, אבל שיעור הגניבות אצלנו כפול מאשר אצלם. שליש מהיישובים במועצה שלנו הם בקו ראשון לגדר.
"האנשים התייאשו. הפסיקו לקרוא למשטרה אחרי אירועי פריצה, כי היא משחררת את הגנבים מייד. בתור אמא לארבעה, שפרצו לה כבר פעמיים לבית, זה מאיים ומפחיד. הילדים שלנו בטראומה והשירות הפסיכולוגי של המועצה עובד שעות נוספות".
"קו ראשון". אושרת גוני גונן, צילום: אורן כהן
"לא מפחדים מכלום"
ארבעה דו"חות של מבקר המדינה ב־12 השנים האחרונות עסקו בפרצות בגדר באזור עוטף ירושלים. באחרון שבהם, מיוני 2019, קבע המבקר דאז, יוסף שפירא, כי בתוואי המכשול - שמגן על ירושלים מפני כניסת שוהים בלתי חוקיים ואורכו כ־145 קילומטרים - נותרו עדיין שתי פרצות. מועד סיום הביקורת היה נובמבר 2018 ובתשובתו למבקר, שניתנה בינואר 2019, ציין צה"ל כי הוא רואה צורך ביטחוני בסגירת הפרצות ובהשלמת תוואי הגדר, אבל עקב החלטות הדרג המדיני וסדר עדיפויות תקציבי, הוחלט שלא להשלים את התוואי בעת הזאת, והמענה המבצעי במרחב מתבסס על פעילות מבצעית שוטפת של המשטרה ושל צה"ל ועל איסוף טכנולוגי.
בפברואר 2019, פחות מחודש לאחר מתן התשובה הזו, נרצחה הנערה אורי אנסבכר ז"ל בעין יעל, על ידי פלשתיני שחדר דרך פרצה באזור. הפרצות הללו נותרו עד היום.
ממשיכים במסע לאורך הגדר, הפעם למועצה האזורית מטה יהודה. "אנחנו קוראים לזה גדר ההפקרה", אומרים גיל מסטיי (51) וד"ר שמריהו בן פזי (51) ממושב אדרת, מושב מסורתי סמוך לבית שמש. "בבית שמש נבנות בימים אלה עשרות אלפי יחידות דיור, ומי שבונה אותן הם שבח"ים שנכנסים דרך הגדר הפרוצה. כולם מעלימים עין. בחודשיים האחרונים יש גניבות בכל לילה מהמושבים בסביבה, ואפילו במהלך היום, כשאנשים בבית. רמת החוצפה עלתה".
אנחנו יושבים בחצר המטופחת של שמריהו. גיל מתגורר מהעבר השני של הרחוב השקט. זו היתה יכולה להיות תמונה פסטורלית, אלמלא המתח באוויר. הנשק של גיל מונח על השולחן. הם מחייכים חיוך עייף של מי שלא ישנו בלילה, בגלל הפריצות. "יש כאן הרבה אנשים שאין להם חיי זוגיות, כי הילדים עברו לישון עם ההורים במיטה מרוב פחד", אומר שמריהו.
אדרת: תלתליות שהוסטו הצידה ליד עמדת שמירה נטושה וגדר פרוצה לרווחה, צילום: אורן כהן
לפני כמה חודשים הם פתחו קבוצת ווטסאפ של תושבים מהמושב ומהמושבים הקרובים, שמעדכנים על כל פריצה. הקבוצה התמלאה בתוך כמה ימים, וקבוצה נוספת נפתחה. חברי הקבוצות משתפים באירועים בזמן אמת ושולחים סרטונים ממצלמות האבטחה. גיל מראה לי דוגמה מהלילה האחרון: "פריצה כרגע בגבעת ישעיהו"; "הדלת הראשית היתה לא נעולה, הזוג ישב בסלון, והפורץ נכנס רעול פנים"; "הגנב נתפס"; "מה המצב שם עכשיו?"; "לא נתפס ולא נעליים. הזוג קפץ והזמין משטרה. הפורץ ברח לבית של השכן, שגם בו היו אנשים, וגנב שם מחשב נייד וארנק. לא נתפס".
גיל: "יש חוסר אמון בין התושבים למשטרה. המשטרה מציגה נתונים נמוכים על אחוזי הפריצות באזור, כי התושבים כבר לא מתלוננים על גניבות. הם יודעים שהמשטרה לא תנסה למצוא את הגנבים, גם אם יש צילומים ומידע. המצב מחמיר מיום ליום".
שמריהו: "לפני חמש שנים, אם הייתי נתקל בשב"חים, הם היו בורחים. היום, לא רק שהם לא בורחים, הם עוד מקללים אותך. לפני חודש הטרידו אישה שרצה במושב. הם ידעו עליה את כל הפרטים האישיים, איפה היא גרה ועם מי, מתי היא יוצאת לעבודה ובאיזה רכב.
"הרב"ש של המושב יוצא למארבים ביוזמתו. לפני שנה וחצי הוא תפס פורץ שעבר דרך הגדר ונתן לו מכות. הפורץ הגיש תלונה למח"ש, הרב"ש נכנס למעצר לארבעה ימים והפורץ שוחרר. גם הרב"ש שוחרר לבסוף וחזר לעבודתו.
"לפני חצי שנה, הוא תפס שוב את אותו פורץ. הפעם הפורץ איים עליו עם מברג. הרב"ש ירה בו ברגל, כהגנה עצמית. הפורץ נתפס, אושפז וקיבל טיפול רפואי על חשבון המדינה, בתור אסיר. הוא השתחרר לפני חודשיים. ראינו אותו השבוע שוב במצלמות האבטחה באחת הפרצות במושב.
"הם נכנסים ויוצאים מתי שהם רוצים. לא מפחדים מכלום".
"סאטירה של קישון"
גיל שם את האקדח בכיס האחורי של מכנסיו, ואנחנו יוצאים לשטח בג'יפ שלו. עוד לפני היציאה משער היישוב הוא מקבל הודעה מאשתו, מיכל, שיוצאת לריצה ושולחת לו נקודת מיקום בזמן אמת, כדי שיוכל לעקוב אחריה. גיל מביט בטלפון בדאגה. "אם יקרה משהו אני לא אוכל לעזור לה, אנחנו נוסעים לכיוון אחר".
אם הייתם פוגשים פורץ, הייתם יורים?
גיל משיב ללא היסוס: "כן".
שמריהו מתלבט: "רק אם הייתי ממש בסכנה".
המרחק בקו אווירי בין המושב לבין הגדר הוא כשני קילומטרים. זה המרחק שעושים הפורצים מדי לילה, ברגל. אנחנו נוסעים בשביל עפר, עד שמגיעים לעמדת שמירה נטושה, ומתחתיה תעלה שחפר הצבא כדי למנוע העברת רכבים לשטח הרשות. הגנבים הפלשתינים מילאו אותה באדמה.
מאחורי עמדת השמירה הנטושה נראית גדר קרועה. על האדמה זרוק שלט שדהה בשמש, ועליו נכתב בימים יפים יותר: "כל העובר שטח זה מסתכן בנפשו". החלטנו להסתכן בנפשנו וחצינו את הגדר הקרועה, אל כביש הביטחון הישראלי, שמעבר לו נמצאת גדר הגבול.
גיל מצביע על סימני הצמיגים שעל הכביש. "בשבתות הם עושים כאן מרוצי מכוניות. כאילו דווקא, להראות שהם לא מפחדים מאיתנו".
שמריהו: "הכביש הזה מוביל למחסום תרקומיא, שמונה קילומטר מכאן. במחסום שם עומדים חיילים עם נשק ב'הכנס' ובודקים ביסודיות את כל מי שנכנס. מאחורי המחסום יש מעבר אל הכביש הזה, כך שכל מי שלא רוצה לעבור במחסום בצורה חוקית, יכול להיכנס מכאן".
מעבר לכביש אפשר לראות את הגדר, או ליתר דיוק, מה שנותר ממנה: עמודי ברזל במרחק של כמה מטרים זה מזה, ועל האדמה מונחת גדר התיל שנתלשה מהעמודים. בין שתי השורות של עמודי הברזל הפרוצים מותקן שער צהוב, שנועד להעברת סחורה חקלאית באופן חוקי. השער נעול, אבל הגדר משני צדדיו איננה.
"אם זו לא היתה המציאות, הייתי חושב שזו סאטירה של קישון", אומר גיל. "לפני כמה חודשים פנינו לחברים בצבא, ניסינו להביא לכאן יחידה צבאית, שרשאית להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות נגד מי שמנסה לחתוך את הגדר. הבעיה היתה שכל הגדר כבר חתוכה. אז הם אמרו לנו: 'אם אתם רוצים שנעשה שם מארב, תחברו את הגדר, כדי שנוכל לעצור את מי שחותך אותה'. אסור להם לעשות כלום למי שסתם נכנס דרך הגבול".
שמריהו מביט אל ה"אין גדר" שמולנו. "מפקד המשטרה סיפר לי שהיה במרדף חם אחר רכב גנוב, וכשהרכב עבר את הגדר, הוא לא היה יכול לעבור אותה. אבל אין פה שום גדר. זאת גדר מדומיינת. החוזה שלפיו המדינה צריכה להגן על אזרחיה מופר בצורה גסה. צה"ל לא אחראי על הסיפור הפלילי, והמשטרה לא יכולה לעבור את הגדר, למרות שיודעים מי האנשים האלה. אלו חמולות ידועות, דורות של גנבים. והם מראים לנו מי שולט כאן באמת".
גיל: "החלוקה בין פלילי לביטחוני היא מלאכותית. היה מקרה שבו אקדח שנגנב אצלנו שימש בפיגוע".
"לייצר הרתעה"
16:30, מעבר מיתר בדרום, הנקודה הדרומית של גדר הביטחון, כביש 60, בואכה כביש 325. מסביבנו פקק תנועה ארוך, נהגים עצבניים שצופרים, רכבים שמנסים לעקוף בפראות.
"בכל יום, במשך שעה וחצי, עוברים לישראל דרך המעבר הרשמי כ־12 אלף פועלים", אומר לנו ארי אודס (45), מזכיר היישוב טנא עומרים שמצפון למיתר, מעבר לקו הירוק. "האבסורד הוא שליד המעבר הרשמי יש פרצה בגדר. אז האזרחים הפלשתינים התמימים נבדקים במעבר, אבל אחרים הולכים 50 מטר משם וחוצים בלי שום בדיקה, בפרצה ענקית באורך של כשלושה מטרים. בהמשך, לאורך חמישה קילומטר, יש פרצות קטנות יותר.
מעבר מיתר: פרצה בגדר, 50 מטר מהמעבר הרשמי,
"יש אוטובוסים שמגיעים עד סמוך לפרצות האלה ופורקים אנשים. בצד שלנו מחכים להם עשרות אוטובוסים של בדואים, שמפזרים אותם לעבוד בישראל. אחרי הצהריים האוטובוסים מחזירים אותם והם עושים את המסלול ההפוך. לצד הפרצה נוצר חניון ענק של שב"חים ורכבי הסעה. אלפי פלשתינים עוברים שם כל יום.
"בזמן מבצע שומר החומות שקשקנו מפחד, שלא יפגעו בנו, כמו שקרה בערים המעורבות. אני בקשר טוב עם חטמ"ר יהודה, אין להם תקציב לבנות שם קיר כדי לסתום את הפרצות. השתתפתי בישיבה בפיקוד מרכז והתרעתי. אמרו לי שבשביל תקציב נדרשת החלטת ממשלה".
על פי נתונים שמסר משרד הביטחון למשרד מבקר המדינה בשנת 2003, העלות של פרויקט גדר ההפרדה הוערכה ב־9-8 מיליארד שקלים, ועל כך יש להוסיף את עלויות התחזוקה - 25 מיליון שקלים לשנה בשנים 2004-2002, ולאחר מכן 11 מיליון שקלים לשנה. המספרים האלה לא כוללים עלויות של כוח אדם (חיילים, בקרי גבול) והוצאות נוספות (כמו הסדרי מקרקעין עם רשויות ובעלי קרקעות).
"שום בדיקה". ארי אודס, צילום: אורן כהן
"אין החלטה מסודרת או פרוטוקול", אומר שמריהו. "פשוט ביום אחד הפסיקו לתחזק את הגדר. הצד השני הבין את המסר, והתחיל להיכנס. זה הפך לאוטוסטרדה. השיא היה בסגר בקורונה - כולנו ישבנו בבתים והם נכנסו חופשית מכאן".
גיל מספר כי לאחרונה נגנב אייפד לאחד משכניו. "איתרנו את המיקום שלו, ידענו בדיוק איפה הוא, והודענו למשטרה. אבל המשטרה לא עשתה כלום".
שמריהו: "החבר'ה הצעירים במושבים קיבלו כלים בצבא, ואמרו בשיא הרצינות שהם רוצים לפעול".
כלומר?
"לעבור את הגדר ולקחת בחזרה את הרכוש הגנוב. ובעיקר לייצר הרתעה. עצרנו אותם, למרות שבתוך תוכנו הבנו אותם ואת התסכול שלהם. לקחנו על עצמנו להוביל מאבק ברמה הארצית. אנחנו חייבים את זה לילדים שלנו".
לאחרונה פנו גיל ושמריהו לראש המועצה האזורית מטה יהודה, ניב ויזל, שלקח על עצמו לאחד את כל ראשי 16 המועצות לפעולה משותפת. ביום שני האחרון הצליחו ראשי המועצות לכנס לישיבה משותפת את ועדת החוץ והביטחון והוועדה לביטחון פנים, לדיון שכותרתו "התמודדות משותפת של המשטרה וכוחות הביטחון עם הפרצות בקו התפר, לאור עליית המדרגה בפשיעה".
כשיצא מהישיבה, אלון ביטון לא נשמע אופטימי. "יש לחברי הכנסת יכולת מופלאה להיראות מופתעים, כאילו הם לא ידעו מה המצב. יש כאן תקלה מטורפת, האזרח צריך ביטחון, זה עומד בראש פירמידת הצרכים - ולאף אחד אין תשובות".
חיים רמון: "הטיפול בגדר נופל בין הכיסאות"
"הגדר מתחילתה הקטינה טרור וגנבות רכוש, חסכה גם דם וגם דמים", אומר חיים רמון, מי שהוגדר כאבי הגדר. "הטיעון של מחסור בתקציבים מגוחך. תקציב הביטחון ענק, והוא המשיך לגדול בשנים שבהן הפסיקו להקצות תקציבים לגדר. הכל עניין של סדר עדיפויות. התחזוק והתפעול של הגדר זולים יותר מהנזקים ברכוש, שהורגים את החקלאות, ועולים למדינה מיליונים. שלא לדבר על העלות של פעילות הצבא מעבר לגבול, שהיתה יכולה להצטמצם.
"הצבא ראה בגדר בן חורג, והטיפול בה הועבר למשרד הביטחון. זה נופל בין הכיסאות, בין צה"ל למשרד הביטחון, ואף אחד לא רואה את עצמו אחראי. בתקופתי היה פרויקטור לגדר, הוא היה מדווח, ואני הייתי עושה ישיבות מעקב, בסמכות ראש הממשלה. צריך למנות פרויקטור לעניין הזה, כי לא רק שהגדר לא מתוחזקת - היא גם לא הושלמה. לא לבנות את המשך הגדר זו החלטה פוליטית, שנובעת מהתפיסה שאסור שהגדר תקבע את גבולנו. אני מוותר על החלק בגוש עציון, שם הבעיה מורכבת. אבל את כל השאר צריך להשלים ולתחזק.
"כמו כל דבר אצלנו, במוקדם או במאוחר יהיה פיגוע גדול שיבצע מחבל שיגיע דרך הפרצה, ואז כולם יזדעקו ויגידו: 'מה עם הגדר'. הלוואי שאתבדה. שר הביטחון, בני גנץ, הוא תומך בגדר, ואני קורא לו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי".
היתה החלטת ממשלה להפסיק לבנות את הגדר או להפסיק לתחזק אותה?
"לא".
מי שעוסק רבות בנושא הגדר הוא ח"כ עמיחי שיקלי (ימינה), שמתרוצץ בין הרשויות. השבוע הגיש שאילתה לשר הביטחון גנץ בנושא תחזוקת הגדר.
"כל אחד צועק על המקטע שלו, אבל אם חלילה תהיה אינתיפאדה - נראה בתל אביב רכבים מתאבדים מחברון ומסוריף", הוא אומר. "זו בעיה חמורה. ישראל השקיעה מיליארדים לצורך הקמת גדר ביטחון, והיא מזניחה אותה. זה חייב להיפתר ברמה הארצית".
תגובות -
המשטרה: "פעילות כוחות הביטחון מצמצמת משמעותית כניסת שב"חים"
מהמשטרה נמסר: "משטרת ישראל משקיעה את מיטב המשאבים ומאמצים רבים למניעת כניסת שוהים בלתי חוקיים לתחומי מדינת ישראל. מאמצים אלו כוללים פעילות מבצעית גלויה וסמויה בכל שעות היממה, הן במישור המודיעיני והן במישור המבצעי. מרכז הכובד של פעילויות אלו מתמקד במעצר מחוללי התופעה, המסייעים, מלינים ומעסיקים שוהים בלתי חוקיים. פעילויות אלו של כלל כוחות הביטחון מצמצמות משמעותית את כניסתם של בלתי מורשים לשטח ישראל, אך לא מונעות אותה לחלוטין. חשוב לציין שמרחב התפר שטרם הושלם הינו באחריות צה״ל, שפועל בתחומו למניעת התופעה. בכל הנוגע לתחזוקת גדר הביטחון יש לפנות לגורמי משרד הביטחון האמונים על הנושא".
The Ministry of Defense referred to the response of the IDF Spokesman.
IDF fighters are deployed in the area in accordance with the assessment of the situation and use a variety of measures in accordance with the instructions to open fire, against those who are identified as destroyers, terrorists and damage to the security fence.
"The IDF will continue to act against the security risk that results from destroying the security fence and entering the territory of the State of Israel in violation of the law."
shishabat@israelhayom.co.il
Were we wrong?
Fixed!
If you found an error in the article, we'll be happy for you to share it with us