מי שהתחיל לכנות את פושעי חמאס "נאצים", ואת הטבח שבוצע בנו בעוטף "שואה", התכוון אולי להטמיע את הטרמינולוגיה הארורה הזאת כדי לגרום למדינת ישראל להגיב כראוי.הוא אולי לא סמך עליה, ובצדק בהתחשב ברזומה, שתצא מגדרה ותשיב למרצחים באופן שיגרום להם לפחוד לעשות זאת שוב.
בפועל, אנחנו אולי מנרמלים שואה ומנרמלים נאצים. כי נכון שהתגובה של ישראל לא דומה לאופן שבו הגבנו בעבר, אבל היא גם בטח לא דומה לאופן שבו היינו מצפים ממדינות באירופה להתנהג כלפי הגרמנים שעה שגירשו אותנו מבתינו והתעללו בנו בדרך לגטאות וברכבות למחנות ההשמדה, וגם לא אחר כך בצעדות המוות - שהסתיימו השבוע לפני 79 שנים, כשסוף־סוף הזיז לצבא האדום והוא החליט לעשות צעד קטן בכיוון של אושוויץ.
הם הגיעו לחלץ ממזרח, אז הנאצים הצעידו את השבויים למערב. שבועיים ברגל, במינוס 18 מעלות. 60 אלף איש יצאו, 20 אלף איש הגיעו כחושים ורזים, לא יודעים בעצמם אם הם חיים או מתים ומה בכלל עדיף להם כרגע, כדי להתעלף על קו הסיום. ומי יודע איך מרגישים עכשיו החטופים בעזה, אלה שלכאורה קיבלו משלוח אוגמנטין בשבוע שעבר.
ב-8 באוקטובר מדינת ישראל היתה צריכה לסגור את כל השאלטרים של עזה עד שכל החטופים שלנו כאן, אבל זה לא קרה. לא ניהלנו למען חטופינו משא ומתן של אנשים שלא מפחדים מכלום, וסינוואר הבין היטב שאנחנו הרכיכות המוכרות מפעם. "האויב כבר לא מפחיד, הוא רק זקוק לרחמים", כדברי משינה. גם חיזבאללה הבין את הרמז והתארגן בהתאם. עשינו בילד־אפ תקשורתי לעצמנו וקראנו להם נאצים, אבל אם היינו מחכים במלחמת העולם השנייה שישראל תבוא להציל אותנו, לא בטוח שהיינו מתעוררים מוקדם יותר מהאמריקנים או מהרוסים שפחדו להפציץ את פסי הרכבת בדרך למחנות ההשמדה ואל תאי הגזים.
אולי היינו מבקשים קודם נתונים, בכל זאת הרי אמרו שזה מחנה עבודה, מה תהיינה ההשלכות בהאג, ומי יודע אם העולם יתמוך בנו במידה שנפגע על הדרך בנהגי רכבות חפים מפשע, שאיזו ברירה נותרה להם בנסיבות שנוצרו. איש אינו חושב שיש חסידי אומות העולם בעזה. הג'יפ שהוביל בראש חוצות גופות של נשים ונערים והציג לראווה חטופות אנוסות שלנו זכה לתשואות. פעילי זכויות אדם סייעו למרצחים. דרושה עיר שלמה כדי להחביא 236 חטופים.
אונר"ע
אנחנו עדיין משחקים ב"נדמה לי" עם הפרדת רשויות בין אבו מאזן לחמאס, אף ששני הגופים החמושים מאמנים את אנשיהם ללוחמה צבאית מתקדמת. אנחנו עדיין מעבירים סחורות מנמל אשדוד לארגוני קש בדרך ל"בלתי מעורבים" ואז לטרוריסטים, והשבוע שברנו שיא עם המשימה החדשה שישראל קיבלה על עצמה: לחפש תחליף לאונר"א.
I don't know, I remember that there was a disengagement, and that despite that we continued to care for the Gazans.
We thought we needed to find them jobs, and that didn't really play in our favor in the collective space of the October 7 massacre.
We transported patients from the Gaza Strip for treatment in Ashkelon and Be'er Sheva, and the effect did not contribute to the health system.
The endless capital that we made sure the Gazans would receive was not used to cultivate and build the lands we left for them in Camp David in 1982 or in the disengagement in 2005.
Therefore, if the Americans ask what is going on with UNRA, given that it is an organization that supports and fights for the Jews, they can say: sorry, there is no entry, and there is also no possibility to fill its place. In the meantime, it is unlikely that the Prime Minister instructed the Chief of Staff to form a team to prepare an alternative to UNRA. This is simply not our problem.
When we finish with housing and living solutions for families in the north and south, for the families of the reservists, for students, for the bereaved families that are born every day - we will gather and think about how to take care of the refugees of Gaza.
Maybe even after the grants for the self-employed.
Your conversation is important to us, but what does the Minister of Defense say?
This is a war of several years, so the waiting time is longer than usual.
Matriculation and history
After the Holocaust, the norm was families of refugees and young people who have no parents and siblings.
In the next generation, the norm was children of holocaust survivors, and even as a child I remember thinking that everyone was a holocaust survivor because my grandparents were, and all around.
A man with a number on his hand on a bus in Tel Aviv was the norm.
Licking in Israel the wounds of Europe's holocaust is logical.
But to normalize the development of genocide here?
Once missiles on settlements were called "drip", now the report of "permitted to publish" is treated as a drip.
The cabinet is not ashamed to say that the war will continue for a few more years.
Serially?
Do you have reserves of soldiers for permission to publish daily?
There will be nothing left of us.
If you have a national responsibility, and you are less concerned with the Israeli Holocaust, you should find a solution.
Hint?
Not something that has been tried before.
The obsessive return to "normalization" does not work.
Stop normalizing bereavement and suicide.
In exciting timing, it was announced that the Ministry of Education is considering reducing Holocaust studies.
Sure, who needs a trip to Poland if you can hitchhike to Zikas?
This bad joke is blamed on the vulnerable emotional state of Israeli students.
But the youth are in crisis because there is no resilience, because the leadership decided that loss is the new victory.
A nation that normalizes the Holocaust finds it difficult to deal with history, when it wakes up every morning to a "drip" of "publishing was allowed" and the cabinet insists that it is rain.
were we wrong
We will fix it!
If you found an error in the article, we would appreciate it if you shared it with us