ליבי כהן מגורי ז"ל/באדיבות המשפחה
מאיה כהן מגורי, בת 17 מתל אביב, יצאה אתמול (שני) לבלות עם חברתה בקניון ברעננה, עד שלפתע שמעה רעש סירנות והמולה גדולה. אחרי שיחת טלפון, מאיה הבינה שמתרחש פיגוע ברחוב סמוך. בתוך הלחץ והבלבול, הרימה בת ה-17 שיחת טלפון בהולה לאימה שלי. ולפתע היה נדמה שהסיוט חוזר על עצמו מחדש, הסיטואציה הרגישה כמו זיכרון כואב מהעבר הלא-רחוק. לפני שלושה חודשים בלבד, מאיה איבדה את אחותה האהובה ליבי בת ה-22 ששירתה בצבא כקצינת חי"ר ובילתה במסיבה ברעים במהלך חופשה.
"ליבי הייתה איתנו בטלפון לאורך כל האירוע ב-7 באוקטובר", שיחזרה בכאב האם. "זה הזוי כמה שאתמול זה היה דומה. היא התקשרה וסיפרה שירו בראש של חברה שלה ושעכשיו היא מוטלת לידה. ליווינו אותה בשיחת טלפון עד שבסוף היא מתה. היא אמרה 'אמא המחבלים באים והם יורים עליי'. ואז שמענו יריות והבנו שליבי מתה כשהיא השתתקה".
הטור המלא של שלי האם
שלי משל זוכה לחבק את בתה מאיה שהיתה במקום הפיגוע ברעננה/באדיבות המצולמים
מאיה וליבי כהן מגורי/באדיבות המשפחה
גם במהלך הפיגוע המשולב שהתרחש אתמול ברעננה, שלי נאלצה ללוות את בתה הצעירה באמצעות שיחת טלפון לאורך כל האירוע. בעוד המידע היחיד שהתפרסם בתקשורת בהתחלה היה שהתרחש פיגוע ברעננה - מאיה ואימה כבר החלו לדמיין את התרחישים הגרועים ביותר, שאותן, בצער רב, הן כבר מכירות היטב.
"הפחד שלה היה שאצא מהחניון ויהיה פקק ואז המחבלים כבר יבואו ונהיה תקועות שם", שיתפה מאיה, "אמא ישר שאלה אותי אם יש לי מספיק דלק באוטו כדי להגיע לבית, כי במקרה של ליבי לא היה לה מספיק דלק כדי לחזור הביתה ובגלל זה היא נתקעה במלכודת המוות של הפקק תנועה, שם היא נרצחה".
חרף הפחד והבלבול, מאיה ואימה נשארו משימתיות וניסו למקד את המחשבות רק על כיצד נכון לפעול ולהגיב: "אמרתי לעצמי שזה לא יכול לקרות לי עוד פעם", סיפרה שלי, אימה של מאיה. "אני לא עושה את השיחה הזאת עוד פעם ואני לא מאבדת עוד ילדה. היא חייבת לחזור הביתה, אני חייבת לקבל את ההחלטה הנכונה".
מאיה כהן מגורי/באדיבות המשפחה
השתיים קיבלו החלטה משותפת - מאיה התחבאה בתוך תא מדידה בחנות בגדים בקניון, בהמשך נכנסה לרכב שלה שחנה בחניון והתחבאה בתוכו כך שלא יראו אותה, זאת כי חששה שמדובר בפיגוע גדול שבמסגרתו מחבלים עלולים לחדור לקניון.
"בסוף יצאנו מהקניון ברכב ועשינו עיקוף כדי לא להתקרב לזירת הפיגוע הראשונה", סיפרה מאיה. "נסענו בפחד גדול, לא היו כמעט אנשים ברחוב יותר, רק כאלה שרצו. היו הרבה כוחות משטרה בכל מקום וזה היה מאוד לא ברור. ראינו שם המון פצועים על הכביש, המון אמבולנסים ושוטרים. אני הרגשתי כאילו אני בסרט אימה שאני צריכה לברוח מהרעים".
אחרי שנסעו בזחילה בפקק סמוך לזירה השנייה ברחוב האחוזה, מאיה וחברתה הגיעו הביתה בשלום. לאורך כל האירוע, אימה של מאיה נשארה איתה על הקו: "אני לא הסכמתי לנתק את הטלפון לשנייה", שיתפה מאיה, "גם שהיא הייתה צריכה ללכת לשנייה לשירותים, אז הוספתי את אח שלי על הקו והייתי איתו על הטלפון עד שהגעתי הביתה. לא רציתי להישאר לבד ושיהיה מידע שהם לא יידעו. חשבתי שאם יקרה לי משהו הם יצטרכו לדעת בשביל להציל אותי".
מאיה וליבי כהן מגורי/באדיבות המשפחה
אל תפספס
- קטאר: התרופות לחטופים הישראלים יוטסו מחר מדוחא לקראת העברה לעזה
- קיבוץ בארי הודיע על הירצחם של החטופים איתי סבירסקי ויוסי שרעבי בשבי חמאס
- באמצעות ימי מילואים: כך המדינה תשלם לחטופים שנמצאים בעזה | פרסום ראשון
- "שיאן המכירות": מזרן אורתופדי יוקרתי במחיר חסר תקדים ומתנה
שלי ומאיה מספרות שהאירוע הקשה הזכיר להן כמו בשידור חוזר את השיחה עם ליבי, אך הפעם במזל מאיה חזרה לביתה בשלום. "החוויה הזו של שיחת טלפון כזו, היא בלתי ניתנת להכלה". סיכמה שלי. "זה ללכת לאיבוד בשני מישורים, באחד הדופק עולה ואין לך מושג מה נכון לעשות ואיך לחשב את הסיכונים. ומצד שני אמרתי לעצמי שאין מצב שזה קורה לי עוד פעם".
שלי מבקשת מאנשים לעקוב אחר דף ההנצחה באינסטגרם של ליבי בתה. "בבקשה אל תשכחו את ליבי, עקבו אחריה באינסטרגם".
- עוד באותו נושא:
- מלחמת עזה
- מלחמת חרבות ברזל
- חמאס